פסק-דין בתיק ת"א 20986/03

בפניי תביעה חוזית נזיקית בסך 586,380 ש"ח.

1.         ביום 26.8.96 התקיימה פגישה במשרדו של הנתבע 2, עורך דין אליו פנו הצדדים, בה נכחו התובע, הנתבעים 1 ו-2 ומר יאיר קורח (להלן: "קורח") (להלן: "הפגישה").

עובר לפגישה, פנה מר קורח לתובע לשם קבלת הלוואה.

ההלוואה נועדה לצורך הוצאת ערבות בנקאית עבור הסדר נושים מותנה, אליו הגיע עם נושיו הנתבע 1(להלן: "הסדר הנושים"), שהיה באותה עת פושט רגל (להלן: "הערבות").

ביום הפגישה, שהיה גם יומו האחרון של הסדר הנושים, התובע העביר לידיו של הנתבע 1 מזומן בסך 100,000 ש"ח (להלן: "הכספים").

2.         הכספים הופקדו בחשבון נאמנות אותו פתח הנתבע 2 עבור התובע, בהתאם להסכם הנאמנות שנערך ביניהם (נספח א' לתצהירו של התובע), בו הורה התובע לנתבע 2 להוציא ערבות בנקאית שקלית בסך השווה ל-30,000 דולר, לשלושה חודשים, לפקודת עו"ד אילן שטינוביץ, הנאמן בהסדר הנושים (להלן: "הערבות").

בהסכם הנאמנות סוכם כי הנתבע 1 יפקיד יפוי כוח בלתי חוזר בידי הנתבע 2 להבטחת מישכון חלקה 217 גוש 7001 (להלן: "הנכס") לטובת התובע (להלן: "יפוי הכוח").

לטענת התובע, מישכון הנכס נועד לשמש כבטוחה להחזר ההלוואה, והנתבע 2 נתבקש לטפל בעריכת הסכם ההלוואה וברישום המשכון.

יפוי הכוח (נספח ב' לתצהיר התובע)  נחתם ע"י הנתבע 1 בו ביום, והועבר לידי נתבע 2. ברם, יצוין כבר עתה, הנתבע 2 מעולם לא רשם לטובת התובע כל משכון בנכס.

3.         הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות נמשכו מהחשבון כתוצאה מחילוט הערבות, לאחר שהתובע הוציא לנתבע 2, ביום 25.5.97, הוראה בלתי חוזרת לשלם את הפיקדון לפידיון הערבות הבנקאית שניתנה לנתבע 1 (נספח ה' לתצהירו של התובע). 

המחלוקת בין הצדדים הנה בנוגע לשאלה מי נטל את ההלוואה, מה היו תנאיה והאם הוחזרה וכן בנוגע לשאלת אחריותו של הנתבע 2 בגין הנזק שנגרם לתובע.

4.         הנתבע 1 טען כי הוא  מעולם לא פנה לתובע בעצמו או באמצעות אחר וכי ההלוואה ניתנה ע"י התובע לא עבורו, אלא עבור גרושתו, הגב' תפארת לוי, שבשמה פעל מר קורח על מנת לקבל ההלוואה עבור חברת תפארת בע"מ, חברה שניהלה את הנכס, אשר היה בבעלות משותפת של הנתבע 1 עם גרושתו, ואשר עפ"י הסדר הנושים הייתה חייבת לשלם בגינו דמי שכירות לקופת הכנ"ר, כאשר אי תשלומם היה עלול לגרום להפרה יסודית של הסדר הנושים.

הנתבע 1 טען כי חתם על יפוי הכוח עקב לחץ מצד גרושתו ומתוך חשש כי אם תפארת בע"מ לא תסדיר את חובה לקופת הכנ"ר יכשל הסדר הנושים אליו הגיע במאמץ רב.

עוד טען הנתבע 1 כי ההלוואה שניתנה לתפארת בע"מ הוחזרה במלואה באמצעות שיקים אותם הוציא מר יאיר קורח, שהיה, בעת הרלוונטית, מורשה החתימה והמנהל היחיד בחברת  צ.ח.ר. בע"מ, חברה שניהלה את הנכס בהמשך לחברת תפארת בע"מ (להלן: "השיקים").

הנתבע 1 טען כי השיקים הועברו לתובע ע"ח ההלוואה וכי סך התשלומים מסתכמים בכ - 400,000 ש"ח.

5.          הנתבע 2 הכחיש כל אחריות בנוגע לתובע וטען כי לא נאמר לו בשום שלב כי מדובר בהלוואה בין הצדדים וכי הצדדים פנו אליו לצורך הוצאת הערבות בלבד.

יצוין כי הנתבע 2 שימש במועד מתן ההלוואה הנטען כעורך דינה של תפארת בע"מ.

הדיון

מתן הלוואה וזהות הלווה

6.          הצדדים אינם חולקים על העובדה כי ביום 26.8.96 התובע העביר לנתבע 1 סך של 100,000 ש"ח, וכי הסכום הופקד בחשבון הנאמנות לצורך הוצאת הערבות עבור הסדר הנושים של הנתבע 1.